30/10/2014
ביום 20 באוקטובר 2014 ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין בעניין ע"מ 28320-05-12 קרן תל אביב לפיתוח נגד פקיד שומה תל אביב 5, מאת כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון - גונן.
פסק הדין דן בשאלה האם יש לראות בתשלום דמי ניהול ששולמו על ידי קרן תל אביב לפיתוח (להלן: "הקרן") לחברת מעטים, כהכנסת עבודה בידי בעל מניותיה.
עובדות פסק הדין:
הקרן הינה מוסד ציבורי שהוקם במטרה להביא לשינוי חברתי בעיר תל אביב יפו ולשפר את חייהם של תושבי העיר ומבקריה.
בשנת 2002 נחתם הסכם העסקה בין הקרן לבין מר אברהם בן שושן (להלן: "מר בן שושן"), שבמסגרתו הוסכם כי מר בן שושן ישמש כמנכ"ל הקרן וכי התשלום בגין שירותיו ישולם כנגד חשבונית מס ערוכה כדין של המנכ"ל לקרן.
בפועל, חשבונית כאמור הונפקה לקרן על ידי חברת א. בן שושן ייעוץ ותכנון אסטרטגי בע"מ (להלן: "חברת בן שושן"), שהינה חברה בשליטתו הבלעדית של מר בן שושן. חשוב לציין את העובדות הבאות:
נפסק:
כבו�� השופטת ד"ר מיכל אגמון- גונן קבעה כי, מבחינת לשון הסכם העסקתו של מר בן שושן עולה שמדובר בהסכם העסקה פרסונאלי ולא בהסכם לשכירת שירותי ניהול מחברת בן שושן.
ההסכם נחתם מלכתחילה בין המערערת למר בן שושן בעצמו, ולא ניתן למצוא בו כל אינדיקציה לכך שחברת בן שושן סיפקה למערערת שירותי ניהול.
לא זו אף זו, גם בחינת האינדיקציות החיצוניות להסכם מובילה למסקנה כי התשלומים ששולמו לחברת בן שושן הינם, למעשה, תשלומים בגין שכר עבודתו של מר בן שושן.
אותן אינדיקציות הן העובדות שפורטו לעיל ולפיהן חברת בן שושן הינה חברת מעטים בבעלותו הבלעדית של מר בן שושן, והיא הוקמה על ידיו רק בסמוך ולאחר חתימת הסכם העסקתו מול המערערת.
מר בן שושן מילא כרטיס עובד במהלך שנות עבודתו במערערת, הוא בחר להציג את עצמו כעובד המערערת, והמערערת עצמה הנפיקה בכל חודש תשלום שכר בגין רכב צמוד וטלפון נייד שהועמדו לשימושו וכן הונפק לו טופס 106 מדי שנה.
כמו כן, ובהתאם למבחנים הקיימים בפסיקה, קבעה כבוד השופטת כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין מר בן שושן לקרן, וכי מר בן שושן היה נתון למרותם ופיקוחם של הועד המנהל ויו"ר המערערת, שהיו גם מוסמכים לאשר לו לעבוד בעבודה נוספת.
לאור האמור לעיל, נפסק כי אין מקום להתערב בקביעת פקיד השומה שלפיה יש לראות בתשלומים ששולמו לחברת בן שושן בגין דמי ניהול משום הכנסת עבודה שהתקבלה אצל מר בן שושן באופן אישי.
חשוב להדגיש כי מדובר בפסק דין ראשון שבו בית המשפט מנתח את מודל חברות הארנק בהתאם לנסיבות הספציפיות שהיו בפסק הדין כמפורט לעיל.
בית המשפט נותן משקל רב להסכם שנחתם בין הקרן לבין מר בן שושן (ולא אל מול חברת בן שושן), ונראה כי זהו שיקול מרכזי שהוביל להכרעת בית המשפט כאמור.
בנוסף, בית המשפט נותן משקל לאינדיקציות נוספות כמפורט לעיל. יתרה מכך, במקרה דנן, פקיד השומה בוחר לשום את הקרן, קרי את הגוף המשלם.
לאור האמור, אנו ממליצים לחברות שמשלמות דמי ניהול לחברות שמעסיקות בעלי תפקידים בחברה המשלמת, לבחון את הסכם דמי הניהול בהתאם לנסיבות פסק הדין.
מחלקת המסים של PwC Israel עומדת לשירותכם במתן הסברים נוספים אודות השלכות פסק הדין.