תושבות לצרכי מס בישראל של יחיד המתגורר מחוץ לישראל בעוד משפחתו מתגוררת בישראל

28/05/2014

ביום 20 במאי 2014 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון בעניין מיכאל ספיר (ע"א 4862/13) בעקבות ערעור רשות המסים על פסיקת ביהמ"ש המחוזי מיום 21 במאי 2013.

קביעת ביהמ"ש העליון מחזקת את פסיקת המחוזי לעניין תושבותו של יחיד לצרכי מס בשנות מס שבהן התגורר ועבד מחוץ לישראל, בעוד אשתו ובנותיו ממשיכות להתגורר בישראל דרך קבע (פיצול "התא המשפחתי").

להלן עיקרי העובדות:
• הנישום התגורר מחוץ לישראל (בסינגפור) בין השנים 1994-1998, עם משפחתו (אשתו ובנותיו), לצרכי עבודה מטעם מעסיק ישראלי.
• בשנת 1998 שב להתגורר בישראל עם משפחתו והועסק על ידי מעסיק ישראלי אחר. 
• באמצע שנת 2001 שב להתגורר בסינגפור, ללא משפחתו ועבד כיועץ שכיר עבור מעסיק מקומי. במהלך 2005 הפסיק את עבודתו כשכיר בחו"ל והמשיך לגור מחוץ לישראל (בין היתר הקים חברה דרכה ממשיך לפעול כיועץ לחברות טכנולוגיה שונות).
• באותן שנים המשיך הנישום לשלם ביטוח לאומי ונהנה מרצף ביטוחי ושירותי בריאות. 
• יצוין כי הנישום שהה בישראל כ – 224 ימים, 148 ימים, 166 ימים ו- 185 ימים בשנים 2001, 2002, 2003 ו- 2005, בהתאמה (וב- 2004 שהה לא פחות מ- 145 ימים בישראל).
• הנישום לא כלל במסגרת דוחות המס השנתיים שהוגשו למס הכנסה את ההכנסות שצמחו לו מחוץ לישראל. 
• הנישום העלה כמה טענות סובייקטיביות (לרבות מכלול קשרים כלכליים וחברתיים, תושבות קבע במדינה הזרה, מעמדו בקהילה היהודית במקום מגוריו, וכיו"ב) לחיזוק "מרכז חייו" מחוץ לישראל; לגבי אשתו העיד כי ניתן לומר שהם בני זוג נשואים החיים בנפרד.
• כן טען כי רוב זיקות התושבות התלויות בו היו מחוץ לישראל, וזיקות התושבות שלו לישראל באותן שנים נובעת מגורמים שאינם תלויים בו (כגון: מגורי אשתו ובנותיו, דירות בבעלות משותפת, חשבון בנק ישראלי אליו נכנסת הגמלה שלו).

ביהמ"ש המחוזי קבע כי הנישום ייחשב תושב חוץ החל משנת 2002, על פי מבחן "מרכז החיים", על אף שאשתו ובנותיו מתגוררות בישראל ונחשבות תושבות מס בישראל, ועל כך ערערה רשות המסים לביהמ"ש העליון.

מספר דגשים שעולים מפסיקת ביהמ"ש העליון: 

בפסק הדין בעליון צוין כי על אף שביהמ"ש המחוזי לכאורה לא דן בנושא החזקות האובייקטיביות (מבחן מספר הימים לעניין קביעת תושבות לצרכי מס בישראל), בהיבט המהותי ניתן משקל לסוגיה זו והחלטת ביהמ"ש המחוזי נסמכה על המבחנים הסובייקטיביים בדבר "מרכז החיים", כפי שהוכחו על ידי הנישום לצורך סתירת החזקות המספריות. בכך אשרר ביהמ"ש העליון את הקביעה שניתן משקל רב ומכריע לגורמים סובייקטיביים ("מכלול הקשרים המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים") אף במקום שבו מתקיימות החזקות המספריות לעניין תושבות.

כאמור, עולה כי מתקיימת "חזקת התושבות" מכוח מספר הימים ששהה בישראל (שהות בישראל 30 יום א�� יותר בשנת המס, ולמעלה מ- 425 ימים במצטבר בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה), בכל אחת משנות המס הרלוונטיות, ולמרות זאת בית המשפט העליון קיבל את עמדת ביהמ"ש המחוזי כי הנישום הצליח לסתור את החזקות!

כמו כן, ביהמ"ש העליון הדגיש כי, על אף שבדרך כלל מרכז חייו של אדם ובית הקבע שלו הוא במקום בו מתגוררת וחיה משפחתו, ולמרות שמדובר בנתון משמעותי בעל משקל רב לעניין התושבות, נתון זה כשלעצמו אינו מספיק בכדי להכריע את הכף.

בנסיבות האמורות קיבל בית המשפט העליון את העמדה לפיה לכל אחד מבני הזוג יכול ויהיה מרכז חיים משל עצמו, במדינה זרה ובישראל, באותה עת. 
 

 מחלקת המסים של PwC Israel עומדת לשירותכם במתן הסברים נוספים